היום אני פותחת צוהר קטן לקרקוב, רק כדי לעורר לכם את התיאבון ואת הסקרנות.
שעתיים וחצי ברכבת מוורשה ואתם נוחתים בעיר שיש לה קצב אחר, אופי וריח מיוחדים משלה, וכמה זה מפליא שעיר שיש בה כל כך הרבה תיירים מצליחה לשמור על מוזיקה שקטה ומרגיעה ועל נשימה קצובה ומאזנת.
איזה עיר מקסימה! מלא מבנים עתיקים, קתדרלות, ארמונות ופסלים שנשתמרו למרות ועל אף מלחמת העולם השנייה.
כיכר מרכזית גדולה ויוצאת דופן, ורובע יהודי מרגש ויפה שעדיין מרגישים בו קצת יידישקייט.
אם אני זוכרת נכון, הייתי בקרקוב חמש פעמים וחוץ מפעם אחת שנסעתי עם קבוצה וביקרנו גם באתרים מרוחקים, הההתמקדות שלי בדרך כלל היתה בעיר העתיקה וברובע היהודי.
אני סקרנית והרפתקנית ואוהבת להכיר מקומות חדשים ומצד שני במקומות שבהם אני מרגישה בבית, אני חוזרת אליהם שוב ושוב וככה זה גם עם קרקוב יש לי שם את המקומות האהובים עלי ועליהם אני שמה היום זרקור.
בכיכר השוק Rynek Glowny שנמצאת בלב העיר העתיקה, אתם אף פעם לא לבד. היא תמיד מלאה בתיירים ובפעילות כלשהי. זה יכול להיות מופע של אמני רחוב, מופעי מוזיקה, ערב רב של מקומיים ותיירים ובליל שפות וצבעים. במרכז הכיכר עומד מבנה אבן בסגנון גותי, שידוע בשם אולם הבדים Sukiennice. בעבר הוא שימש מרכז לממכר בדים, ומכאן שמו, והיום פועל בו שוק לממכר מזכרות, עתיקות וקצת פולקלור. זה מין בזאר ענק שמוכרים בו מזכרות ומתנות ואם במקרה שכחתם לקנות מתנות והזמן שלכם קצר, אין מצב שלא תמצאו שם עם מה לחזור במזוודה.
לזמן יש שם משמעות אחרת בבתי הקפה והמסעדות שמקיפים את הכיכר אפשר לשבת על כוס בירה או על סלט כמה שעות ואף אחד לא מנסה להקים אותך מהכסא.
אחת האטרקציות התיירותיות שם היא דווקא חצוצרן. בכל שעה נשמעת תקיעת חצוצרה ממרומי כנסיית סנט מארי (St. Mary`s Church) לזכר חצוצרן שביקש להתריע מפני פלישת האויב הטאטרי ובעצמו נורה ונהרג. הקול המתכתי מתערב ברעשי הקהל ולרגע כולם עוצרים, מביטים למעלה מחייכים ומוחאים כפיים.
אני נמשכתי להביט בחבורות הזקנים שמאכילים את היונים, שהן תושבות קבע בכיכר, בככרות לחם שהם קונים או מביאים שיירים מהבית ואם ממש בא לכם להרגיש תיירים, אפשר לעשות סיבוב עם כרכרות סוסים נהוגות בידי עגלונים, תמונות שכבר אי אפשר למצוא בכל מקום.
ממשיכים.
בגבול שבין העיר העתיקה לרובע היהודי חולפים על פני גבעת ואבל Wawel Hill זה המקום שבמשך 500 שנה, היה משכן המלכים עד שוורשה הפכה להיות עיר הבירה.
אפשר לבקר בקתדרלה המלכותית, בקברי המלכים, במוזיאון הצמוד אליהם ובחדרי הארמון שממש משמרים את "הוד-המלכות-הפולנית".
אני הייתי שם בקיץ, ביוני. ברגע שהגענו לפתח המצודה, נפתחו ארובות השמיים וניתך גשם זלעפות שלא הפסיק לרגע. באורח פלא בדיוק אז הופיע מוכר מטריות ועשרות המטריות שהיו לו על התלת-אופן עפו בשניות. נראה לי שהוא עשה עלינו את המשכורת החודשית שלו.
אחרי המקלחת השמיימית כבר לא בא לנו להיכנס וככה הפסדתי את הארמונות והפאר שבמצודה. אם אתם כן נכנסים, למה שלא תצלמו ותשתפו שאדע איך זה נראה בפנים?
הרובע היהודי קז'ימייז' Kazimierz
את המרחק מהעיר העתיקה לרובע היהודי אפשר לעשות בקלות ברגל כשאתם עוברים ברחובות הצרים והמקסימים.
אני מאד אוהבת את הרובע היהודי זה המקום שתמיד מזכיר לי מאיפה באתי ובכל ביקור מתחזקים לי שרירי הרגש.
הנשמה של הרובע היא רחוב שרוקה Szeroka, שהוא בעצם כיכר מלבנית רחבה. פעם זה היה מרכז הפעילות הדתית והמסחרית, אבל היום הוא בפירוש מוקד תיירות גם בזכות שורה של בתי קפה ומסעדות יהודיות שמרוכזים סביב הכיכר. אפשר לשבת בקפה אריאל, קפה יהודית והקפה של חיים כהן ואחרים. משמיעים שם מוזיקת כליזמרים והתפריט מציע ארוחות מהמטבח היהודי- פולני.
גם בתי המלון נושאים שמות עבריים אני זוכרת לטובה את מלון אסתר ומלון עדן.
אני לא זוכרת בדיוק כמה בתי כנסת נמצאים שם, מה שאני כן יודעת זה שבית הכנסת היחידי שפעיל גם היום הוא בית הכנסת רמ"א, אבל בשבילי בית הכנסת אייזיק שהפך למוזיאון לזכר יהודי פולין, הוא המרגש ביותר. זה בית כנסת שמארח תערוכות מתחלפות מיד בכניסה נשמעת מוזיקה יהודית מצמררת. כל פעם שאני שם העיניים שלי מתמלאות דמעות והלב נמלא חמלה וחסד. המוזיקה הזו הורסת אותי כל פעם מחדש. בתמונה, אני עומדת ליד השלט לפני תחילת הבכי.
ואגב, אם אתם כבר מתכננים נסיעה לקרקוב, מומלץ לנסוע בסוף יוני. זה הזמן של הפסטיבל היהודי בעיר. זה אירוע שנמשך כמה ימים ומציג את התרבות היהודית העכשווית מישראל ומהעולם. הופעות של מוזיקה, כלייזמרים, שאגב ברובם לא יהודים, פולקלור, הרצאות ומפגשים. רוב אירועי מרוכזים ברובע היהודי.
בימי הפסטיבל קשה למצוא מקומות לינה בקרקוב ומומלץ להזמין מקומות מראש.
אני חילונית גמורה שכמותי, מודה שהייתי שם לפני כמה שנים בטקס ההבדלה ומצאתי את עצמי מזמזמת יחד עם הטיש הגדול שהיה בין המופיעים ודומעת במשך כל התפילה. חילונית עם נשמה יהודית.
הרובע היהודי הוא לא רק רחוב שרוקה. אני ממש ממש ממליצה לכם להסתובב עם או בלי מפה, ללכת קצת לאיבוד ולחדד את החושים. להתרשם מהרחובות הצרים ומהאווירה המיוחדת של הרובע.
וואי, אני ממש מרגישה שאני צריכה לחזור לשם. בטח מלא השתנה מאז שביקרתי בפעם האחרונה
יש עוד המון מה לעשות ולראות בקרקוב. המוזיאון והמפעל של אוסקר שינדלר, הגטו, בית הקברות היהודי, מכרות המלח, שוק העתיקות של יום ראשון, הרחובות הציוריים בעיר העתיקה וברובע היהודי ועוד הרבה. המטרה שלי היתה לפתוח צוהר ולפתוח לכם את התאבון ובנוסף, לא הייתי שם כבר כמה שנים ונראה שלא מספיק לספר רק מתוך הזיכרון. פתחתי גם לעצמי את הזיכרון ואני מקווה לשוב לשם בקרוב.