בשנת 2001 נשלחתי ע"י חברת סופר פארם לעבוד בפולין.
בתור בת של משפחה שורדת-שואה נסעתי ברגשות מעורבים. מצד אחד זו הייתה הזדמנות מקצועית ואישית ומצד שני הרגשתי שאני נושאת עלי "מטען" כבד והיתה לי בעיה לחזור למקום שההורים שלי עזבו והחליטו להגיע לארץ, אבל כשקיבלתי מאמא שלי את ברכת הדרך, השתחררתי מרגשות האשם ויצאתי לדרך חדשה..
עוד לפני שבכלל נכנסתי לעניינים, המקום הראשון שבחרתי לנסוע אליו היה אזור הגטו.
נסעתי לבד, בלי הדרכה, הייתי חייבת את זה לעצמי ולמשפחתי. ראיתי כמובן את האזור, את האנדרטה של רפופורט, הייתי באוּמְשְלַגְפְּלָאץ – כיכר השילוחים והתרגשתי כשראיתי רחובות עם שמות יהודיים כמו זמנהוף ואנילביץ', אבל לא הצלחתי להרגיש ולהבין את מה שקרה שם פעם ומיותר לציין שברגע הראשון שהזדמן לי, הצטרפתי לסיור מאורגן בעקבות הקהילה היהודית הגדולה והמפותחת שנמחקה כמעט לגמרי מעל פני האדמה.
כשתבקרו באזור הגטו, לא תמצאו שם גבול שאפשר להצביע עליו. מי שמסתובב שם בלי הדרכה, לא בהכרח יודע שהוא באזור הגטו. היום זה אזור מגורים, שרובו בנוי בבתי רכבת אפורים (אחרי המלחמה היתה שם בנייה מאסיבית במטרה לספק דיור ומהר, מאחר שוורשה ברובה נהרסה עד היסוד).
מה שנותר היום מהגטו הוא הסיפורים והזכרונות, הוא שמות רחובות שמוכרים מהסיפורים כמו: נובוליפקי, לשנו, מילא, קרוכמלנה ואחרים. והידע של מה שקרה שם.
כמעט בכל נסיעה שלי לוורשה, אני נשאבת לאזור הגטו ונשארת שם כמה שעות. מסתובבת ברחובות שבהם התנהלה אמא שלי בשנים שהייתה בגטו. עוברת בין שתי הכתובות שבהן גרה עם המשפחה שלה ומנסה לדמיין מה קרה שם.
ורשה נבנתה מחדש אבל למרות ההרס והבנייה החדשה, נותרו בה שרידים מאותה תקופה:
* האנדרטה לזכר לוחמי גטו ורשה של נתן רפופורט (העתק שלה נמצא במוזיאון יד ושם בירושלים) הכיכר מול האנדרטה קרויה ע"ש קנצלר גרמניה, ווילי ברנדט, שבשנת 1970 ירד על ברכיו לרגלי האנדרטה בבקשת סליחה על פשעי הגרמנים מול העם היהודי.
* האוּמְשְלַגְפְּלָאץ כיכר-השילוחים שממנה הובלו היהודים למחנות ההשמדה.
היום ניצבת שם אנדרטה עם מאות שמות משפחה, שחקוקים על הקיר, סמל לאלפי היהודים שנכלאו בגטו, עונו והומתו.
* כיכר קרסינסקי, שבה ניצבת אנדרטה לזכר המאבק של הפולנים בגרמנים.
* שריד של חומת הגטו שנמצא בתוך חצר פנימית של בניין העומד ברחובות סיינה 55 וזלוטה 62.
* פאביאק - מוזיאון בית הכלא, ששימש לכליאה ולעינוי של אסירים פולנים שנחשדו בסיוע ליהודים.
* האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה נמצאת בגן קטן מול רחוב מילה 18 שם היה הבונקר ששימש את המפקדה של הארגון היהודי הלוחם בראשות מרדכי אנילביץ.
מותם של המורדים הפך לסיפור הגבורה הנודע ביותר של המלחמה.
* בית הקברות היהודי ברחוב אוקופובה הוא אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים בעולם, ומאחרוני בתי הקברות היהודים הפעילים בפולין. 200,000 המצבות הפזורות בו משתייכות לחלקה אורתודוכסית, חלקה קונסרבטיבית, חלקת ילדים, חלקה צבאית ולקבר אחים של קורבנות גטו ורשה. בבית עלמין זה קבורים גם מנהיגים יהודיים וציוניים רבים ואישים בולטים בהיסטוריה של פולין.
בית הקברות פתוח בימי שני-חמישי בשעות 10:00-17:00 בימי שישי בשעות 09:00-13:00 בימי ראשון בשעות 11:00-16:00 סגור בשבתות ובחגים יהודיים
כתובת: ul. Okopowa 49/51
בחלק הדרומי של גטו ורשה אפשר לבקר ברחוב פרוז'נה Próżna, ששופץ לאחרונה בצורה שמזכירה את האווירה של ורשה הישנה.
בסוף הקיץ מתקיים שם פסטיבל תרבות יהודית “Singer’s Warsaw” שבמהלכו מוקרנים על חזיתות הבניינים תמונות מחיי היהודים בימים שלפני המלחמה, במיצג הנקרא "ואני עדיין רואה את פניהם".
בית הכנסת נוז'יק, היחיד הפעיל בוורשה עוד מלפני תקופת המלחמה. כיום הוא לא רק מקום לתפילה, אלא גם מרכז יהודי תרבותי חשוב שפתוח למבקרים כל ימות השבוע מלבד בשבת.
מוזיאון פולין POLIN
אחד האתרים החשובים ביותר בוורשה ובפולין בכלל, הוא המוזיאון שמנציח את אלף שנותיה של הקהילה היהודית בפולין. המוזיאון הוקם במקום שהיה לב ליבו של הגטו היהודי, ברחבת האנדרטה המפורסמת לזכר מרד הגטו והוא סוג של פלא אדריכלי - 70 מיליון דולר הושקעו בתכנונו והקמתו של המבנה הייחודי, פרי עיצובו של האדריכל הפיני ריינר מלאמקי (Rainer Mahlamäki), שזכה כבר בפרסים על עבודתו זו. המוזיאון כבר הפך למבנה אייקוני בעיר.
המוזיאון מציג תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות.
בימי חמישי הכניסה למוזיאון חופשית.
אל תפספסו!
כתובת: ul. Mordechaja Anielewicza 600-157 Warszaw אתר: http://www.polin.pl/en
הפוסט הזה מוקדש למשפחתי היקרה ובמיוחד לאמא שלי, גניה, שנותרה יחידה בגטו עד חיסולו, יצאה מהתופת והאש ובמשך כל חייה היתה האשה הכי אופטימית שהכרתי.